All Posts

כשחושבים על גמגום, רוב האנשים שומעים חזרות על הברות או מילים שנתקעות. אבל עבור מי שחי עם הגמגום, הקושי האמיתי הוא לא הצליל שיוצא, אלא המאבק שמתחולל בפנים כדי להוציא אותו. המאבק הוא לא הגמגום עצמו: הוא הניסיון הנואש לא לגמגם. הוא המאמץ האדיר "לעבור את המכשול" ולהישמע "רגיל". איך המאבק הזה נראה בפועל? זה לא רק קול, זה גיוס של כל הגוף למשימה: הלחץ הפיזי: ניסיון להוציא את המילה בכוח, תוך לחיצה חזקה של השפתיים או הלשון, עד שלפעמים הוורידים בצוואר בולטים מרוב מאמץ. התנועות הנלוות:

חשבתם פעם כמה אנרגיה דרושה כדי להיות "שקופים"? עבור אנשים רבים שמתמודדים עם גמגום, הקושי הוא לא רק בצליל שנתקע בפה, אלא בהימנעות שמשתלטת על החיים. זהו ה"גמגום הסמוי", המאבק השקט שמתרחש הרבה לפני שהמילה הראשונה יוצאת. זה נראה כמו רצף של פעולות יומיומיות שנועדו "להציל" אותנו ממבוכה, אבל בפועל הן בונות סביבנו חומה: הטלפון המזויף: להצמיד את המכשיר לאוזן ולעשות כאילו אנחנו בשיחה חשובה, רק כדי שלא יפנו אלינו ברחוב או באוטובוס. התעלמות מכוונת: לעשות כאילו לא שמנו לב שמישהו דיבר אלינ

במאמר הסקירה המרתק שפרסמו לאחרונה *Nan Bernstein Ratner* ו-*Shelley Brundage* (2026), הן בוחנות לאן הגיעה הפרקטיקה מבוססת הראיות (EBP) בתחום הגמגום ב-20 השנים האחרונות. אחת המסקנות הבולטות היא הצורך לגשר על הפער שבין הידע המחקרי לבין הנגישות הקלינית בשטח. כאן נכנסת לתמונה מהפכת ה-*Telepractice*, שלא רק פותרת בעיות לוגיסטיות, אלא מבוססת על ספרות מחקרית ענפה המדגישה את יתרונותיה הקליניים: 1. חיבור ישיר למומחיות (Expertise on Demand) ]באופן היסטורי, תחום הגמגום סובל ממחסור בקלינ

כאנשי מקצוע בתחום הגמגום, אנו דנים רבות בחשיבות הדיסנסטיזציה (הפחתת רגישות) בתהליך הטיפולי. מחקר פורץ דרך שפורסם לאחרונה ב- Journal of Fluency Disorders (יולי 2025) בדק זווית ייחודית: האם ניתן להשיג שיפור משמעותי אצל הילד המגמגם באמצעות עבודה ישירה מול ההורים בלבד? על המחקר המחקר, שנערך על ידי איהאן צ'אליין ועמיתיו, עקב אחר 20 זוגות הורים לילדים בגיל הרך (בני 3-6) המגמגמים לפחות שישה חודשים. הייחודיות של המחקר הייתה בכך ש הילדים לא השתתפו בטיפול כלל ; התהליך התמקד כולו בהפחת

כהורים, טבעי לרצות "לפתור" את הגמגום מהר ככל האפשר. אבל המדע של 2026 מציע לנו זווית רחבה ומחבקת יותר: פחות לחץ על השטף: המטרה בטיפול המודרני היא לא רק דיבור חלק, אלא ילד שמרגיש בנוח לתקשר, ללא קשר לרמת השטף שלו. הקשר הוא העיקר: מחקרים מראים שזמן איכות יומיומי שבו ההורה פשוט מקשיב ומשחק עם הילד, הוא אחד הכלים החזקים ביותר לקידום שפה וביטחון. וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בטיפול בעזרת ההורים. הבנת התהליך: חשוב לדעת שקיים גם גמגום שחולף ללא טיפול אצל חלק מהילדים. תפקיד הקלינאי ה

האם ידעתם שבשני העשורים האחרונים חלה מהפכה של ממש בדרך שבה אנחנו מבינים ומטפלים בגמגום? המאמר החדש של Bernstein Ratner ו-Brundage סוקר את ההתקדמות המרשימה שעברנו מאז 2005, ומציג לא רק את השינויים בתיאוריות ובמחקרים בתחום, אלא גם את השפעתם על הפרקטיקה הקלינית ועל חייהם של אנשים עם גמגום. המאמר מתאר את המעבר מהבנה שטחית של הגמגום, שנחשבה בעבר כבעיה פיזיולוגית בלבד, להבנה מעמיקה יותר שמקיפה גם היבטים רגשיים וחברתיים. ההתקדמות המדעית- היום אנחנו מבינים שהצלחת הטיפול אינה נמדדת ב"

לחצו כאן כדי לגלות